לנה שמש רפקין

למרחב בשבילי… 

למרחב בשבילי זו זכייה במפעל הפיס, זאת הזדמנות שאסור לפספס. למרחב זאת משפחה אחת גדולה שיודעת רק לתת ולהעניק, לחבק ולאהוב , ללוות ולכוון והכי חשוב מקבלת אותך כפי שאתה!

איך הגעת ללמרחב ומה הזכרון הראשון שלך מהתכנית?

הגעתי לתוכנית לדעתי בשנת 2004 או 2005, כאשר הייתי בארץ רק שנתיים אחרי העלייה. המדריכה שלי מתכנית נעל"ה שמעה על התכנית וכך מצאתי את עצמי הולכת למיונים. הזכרון הראשון שלי מלמרחב הוא ששולה מוזס פתחה לי את הדלת והציעה לאכול מרק. זו הייתה הפעם הראשונה שהגעתי לתכנית. עוד בשלב של המיונים, הייתה תחושה טובה, הרגשתי שזה מקום פתוח שיכול לתת לי המון. היום אני יודעת שצדקתי. 

איזו חוויה משמעותית את זוכרת מלמרחב?

אני חושבת שכל התהליך שעברתי בלמרחב במשך 9( !!) שנים זאת חוויה אחת משמעותית שהשפיעה עליי ועל חיי.  אין רגע או חוויה שאני יכולה להגיד שהיא הכי משמעותית. אני מסתכלת  על כל תהליך הליווי והוא היה כל כך חשוב. אני חושבת שאם לא הייתי צעירה בתכנית , הייתי נמצאת במקום אחר בחיים בוודאות.

מה קיבלת מהתקופה שלך בלמרחב ?

התכנית והמלווים נתנו לי את התחושה התחושה שיש לי מקום בטוח ולא שופט. לגבי הליווי, היה לי ליווי מדהים לאורך כל הדרך שלי בלמרחב ע״י שתי מלוות מדהימות אורית  ועדי גל. הפגישות התקיימו אחת לשבוע או שבועיים ועם הזמן הפכו לחלק בלתי נפרד מהלו״ז שלי. כל פעם שהייתי מגיעה לתכנית בשילוב עם הארוחות, הבית עצמו והאנשים, הרגשתי שיש לי מקום בעולם. היו לי לא מעט התמודדויות ולמרחב הייתה מין "בועה" כזאת שנתנה  לי אפשרות לעצירה בחיים, לצבור כוחות ולהמשיך הלאה, להתמודד עם כל הקשיים. התכנית עזרה לי ממש בכל תחומי החיים, קיבלתי מעטפת של תמיכה ,בלעדיה לא הייתי מצליחה ובוודאי לא הייתי הולכת ללמוד ומתקדמת.

איזה מסר היית רוצה להעביר לצעירים שמתחילים את התכנית?

איפה את היום ?                                                                                                            היום אני בת 33, נשואה ואמא לשתי בנות ( בנות 6 ו3). אני עובדת כעובדת סוציאלית בביה״ח איכילוב.