משנת 2017, מפעילה 'עמותת למרחב' פרויקט ליווי לצעירות חרדיות בגילאי 18-24 ללא עורף משפחתי, בוגרות 'הוסטל ניגונים' שבירושלים.
פסיה מרקובסקי היא יועצת חינוכית, מלווה ורכזת הפרויקט לצעירות חרדיות בירושלים. שאלנו אותה כמה שאלות על המסע ההתפתחותי המשותף לה ולצעירות. מוזמנים להכנס לעולם חדש ומרתק:
———————————————————————————
מה מיוחד בליווי צעירות מהמגזר החרדי?
מבחינה דתית יש מנעד רחב מאד. מתוך הקבוצה יש צעירה אחת שמגדירה את עצמה כחרדית, השאר דתיות ברמה כזו או אחרת וחלקן לא דתיות (גם ל"לא דתיות" יש מדרג…). הצעירות, כמו כל צעיר וצעירה, מתעסקות עם בירור עצמי בנושאים של מקצוע, תעסוקה, התנהלות כלכלית, יחסים, זוגיות. ובנוסף כל אחת בדרכה מתמודדת עם שאלות של זהות דתית, אמונית והשתייכות חברתית. שאלות שנוגעות ופוגשות אותן הן בעמדה הרגשית נפשית והן ברמה המעשית.
מה את יכולה לספר על תהליך הליווי?
הליווי כולל פגישה שבועית עם כל צעירה. בפגישות הן מביאות תכנים שמעסיקים אותן והתמודדויות שפוגשות אותן בחיים העצמאיים החדשים. חלקן עושות שירות לאומי, לא כולן. אלה שבוחרות לא לשרת בדרך כלל מגיעות מעולם שהתנגד לשרות והן לא מוצאות סיבה משכנעת לעשות שירות כך יוצא שהן יוצאות קצת מהר מידי לחיים ומתמודדות בשלב מאד מוקדם ולא תמיד בשל עם התלבטות בבחירת מקצוע.
מה משמעות התפקיד שלך כמלווה ?
המקום שלי לאורך הדרך הוא בעיקר להיות שם בשביל הצעירה ולעזור לה להקשיב לעצמה. רוב הזמן אשתדל לעזור לה למצוא את התשובות בתוכה. חשוב לי מאד לא להיות המקום שאומר ומייעץ אלא מקום מעצים ומחבר אלא אם היא באמת רוצה ופנויה לשמוע קולות מבחוץ.
השלב הראשון בקשר – בניית האמון, לפעמים אורך זמן רב. לוקח להן תקופה ארוכה מאד להבין מה התפקיד שלי ולהכניס אותי למגירה הנכונה בחייהן (לרוב אני נחווית כ"יועצת תעסוקתית" למשך זמן רב). אחרי שנבנה האמון ונוצר חיבור הן משתפות אותי בעולמן כשהתכנים משתנים מאד מאחת לשניה, כאמור.
אני מוצאת את עצמי בסיטואציות שונות ומגוונות: עם חן (שמות בדויים) אני קוראת טקסטים כדי לעזור לה לשפר קריאה כי רק בגיל 17 היא התחילה ללמוד לקרוא! את תהילה אני פוגשת ברטורנו – מרכז גמילה, סופסוף היא עשתה את הצעד אחרי התחבטויות קשות למעלה משנה בשאלה: מה היא באמת צריכה כדי לעזור לעצמה. באופן חריג אני פוגשת את בן הזוג של נאוה שהיחסים ביניהם מגיעים למבוי סתום. עם מרים אני מדברת על הריון ולידה ולאחר מכן סוגיות של הורות צעירה. ויש עוד: מבחני הכוון תעסוקתי, כתיבת קורות חיים, התמודדות עם הבוס בעבודה והחלטות לגבי אורח חיים בריא…… כל נושא כזה יושב על עבר עשיר ורצון להצליח לצאת מהתקיעות ולהמשיך הלאה. אנחנו פוגשות הרבה כאב, פצעים שלא נסגרו וצלקות ישנות ואנחנו נעות כל הזמן קדימה ואחורה ומחפשות.
האם קיימים חלקים מורכבים בתהליך הליווי?
אני נתקלת בקונפליקטים ומורכבויות שקשורות לעולם האמוני והערכי שלי. מה המקום שלי כשצעירה מעוניינת ללכת ללמוד במקום שמנוגד לעקרונות שלי? כמו, ללמוד עיצוב אופנה במקום חילוני כשברור לי שמה שהיא תעשה שם רחוק מאד מעולם הערכים שלי…
הבנות יודעות בבירור את דעתי והשקפת עולמי, בהזדמנויות שונות הן עשויות לשמוע ממני דעות, אמונות, עקרונות במה שקשור לקיום תורה ומצוות ואמונה בבורא עולם. יחד עם זאת הן יודעות שבסוף הבחירה היא שלהן ושערכן לא ירד בעיני בשום צורה בגלל בחירה כזו או אחרת. וזה עדיין מורכב לי ולהן.
האם יש הצלחות ?
למה אנחנו קוראים הצלחות? מבחינתי הצלחה היא כשאני חווה את הצעירה מאמינה ביכולת שלה לקבל החלטות, לומדת מנסיון, לומדת לבודד את הקולות השונים בתוכה ולמצוא את הקול הפנימי האמיתי שלה. נותנת לגיטימציה לתחושות ורצונות שמעולם לא קבלה אישור מהסביבה לחוש או לרצות.
זה מרגש. הדרך לא פשוטה בכלל. הרבה פעמים אני באמת לא יודעת. מתחבטת יחד איתן, מתנדנדת מצד לצד, וכל הזמן מנסה למצוא את האמת הפנימית.
מה את מאחלת לצעירות ולעצמך השנה ?
אני מאחלת לבנות המדהימות שלי להיות מחוברות. לעצמן, לאנשים סביבן, לעולם, לבורא עולם. מאחלת לכל אחת למצוא את המסלול שלה, את היחודיות שלה, את נקודת הטוב שבה ולהיות נקודה של אור ושל טוב לסביבה. ומאחלת לעצמי לזכות להיות שותפה מעצימה בדרך המדהימה שהן סוללות לעצמן.